יוסי אלעד סבג על האפליקציה שהחזירה לי חצי שעה בכל בוקר
עד לפני חודשיים בערך, כל בוקר שלי התחיל באותו מקום בדיוק: אני עומד במטבח עם הקפה הראשון ומנסה להיזכר מה בכלל אמור לקרות היום. היו לי שלוש רשימות במקביל. אחת בפתקים בטלפון, אחת בוואטסאפ ששלחתי לעצמי, ואחת על דף שמסתובב על השיש עד שהוא נרטב. בפועל, כל בוקר הלכו לי בין עשרים לשלושים דקות רק על לאסוף את עצמי. לא על לעשות משהו.
מה שהוציא אותי מזה היה משפט של אחותי, בארוחת שישי אצל ההורים, בערך בסוף מאי. היא ראתה אותי מדפדף בין שלושה מסכים כדי למצוא מתי נקבע התור לרופא שיניים, ואמרה: "אתה מנהל את החיים שלך כמו מישהו שאיבד את המפתחות ומחפש אותם בכל חדר חוץ מזה שהוא נמצא בו." באותו רגע זה נשמע לי קצת מעליב. אבל היא צדקה. בדרך הביתה כבר הורדתי כלי שהיא המליצה עליו, אפליקציה שמחוברת למודל שפה ופשוט מקבלת ממני טקסט חופשי.
השימוש שלי בו הרבה יותר טיפשי ממה שאנשים מדמיינים כשאומרים "בינה מלאכותית". אני לא מבקש ממנו לכתוב מיילים ולא לנתח נתונים. אני מקליט הודעה קולית של ארבעים שניות בזמן שאני מכין קפה, משהו בסגנון: "צריך להתקשר למוסך בקשר לטסט, יש פגישה בשתיים שאני לא זוכר איפה, ואמרתי לרותי שאני מעביר לה את המסמך עד רביעי." והוא מפרק את זה לרשימה מסודרת עם תאריכים, מסמן מה דחוף ומה פחות, ושואל אותי שאלה אחת כשמשהו לא ברור.
השאלה הזאת היא בעצם החלק שהכי עבד עליי. בפעם הראשונה שהוא שאל "האם המסמך לרותי קשור לפגישה בשתיים?" נעצרתי לרגע במטבח, כי התשובה הייתה כן, ואני לא שמתי לב לזה לבד. שתי משימות שנראו לי נפרדות התחברו פתאום לדבר אחד, וזה חסך לי טלפון מיותר. מאז אני שם לב שאני מדבר איתו קצת יותר בפירוט, כמו שמדברים עם מישהו שבאמת מקשיב.
מה שהשתנה בפועל הוא לא דרמטי, אבל אפשר למדוד אותו. אני יוצא מהבית בסביבות שבע וארבעים במקום שמונה ורבע, ומגיע לאוטו כשאני כבר יודע מה שלושת הדברים שחייבים לקרות עד הצהריים. הכי מורגש דווקא בערב, כי אני לא נשכב במיטה עם התחושה המעצבנת ההיא של "שכחתי משהו". בשבועיים הראשונים עוד בדקתי אחריו ידנית, פתחתי את הפתקים הישנים כדי לוודא שלא נפל משהו. אחרי שזה לא קרה אף פעם, הפסקתי.
יש גם דברים פחות מוצלחים, ואני לא בא למכור פה משהו מושלם. הוא לא תמיד מבין עברית מדוברת עם המבטא שלי, בעיקר כשאני ממלמל בבוקר לפני הקפה. פעם אחת הוא קבע לי משימה לתאריך שלא קיים, שלושים ואחד בספטמבר, ולקח לי יומיים להבין למה היא לא צצה. ובגדול, אם אני מקליט משהו מבולגן מדי אני מקבל בחזרה רשימה מבולגנת בדיוק באותה מידה. אז זה עדיין תלוי בי.
מה שאני כן יודע להגיד זה שמאז שהתחלתי עם זה, אף אחד לא התקשר לשאול אותי "נו, מה קורה עם מה שביקשתי?" וזה הרבה יותר ממה שציפיתי מאפליקציה שהורדתי בחניה של בית ההורים.
יוסי אלעד סבג
תגובות
הוסף רשומת תגובה