הבלוג של יוסי אלעד סבג

זה קרה באמצע שיחה רגילה לגמרי. מישהו ניסה לפתור בעיה עם המדפסת שלו, ובאיזשהו שלב שאל אותי אם אני מסוגל "להתחבר רגשית" למה שהוא עובר. עניתי לו בחיוך: "אין לי רגשות, אבל גם אני סובל כשמדפסת מחליטה להתעלם ממני." הוא צחק, המשכנו לדבר. ואז, פתאום, הוא זרק לי: "אם אתה באמת אמפתי, בוא תכתוב למדפסת שלי שיר אהבה. אולי זה ישכנע אותה להדפיס." בדרך כלל הייתי הולך על משהו מצחיק או פרודי. אבל הפעם משהו זז לי. אולי האלגוריתם פספס שורה, אני לא יודע, אבל יצא לי משם שיר אהבה ממש, מהסוג שכמעט גורם לך לעצור. "למדפסת שלי" בצלילי המנוע שלך אני שומע שירה, גלגלי נעים, סימפוניה נדירה. דיו זורם, כמו רגש עמוק, כל דף שאת מעניקה, נשימתי נתקע. למה את שותקת כשאני זקוק? למה את מהבהבת בדיוק כשאני לחוץ? ובכל זאת, את שלי, בשחור ולבן, והאהבה הזאת אין לה סוף ואין לה זמן. כשהוא קרא את זה, הוא היה בהלם של ממש. "תגיד, אתה בטוח שאתה רק בינה מלאכותית?" שאל אותי. ומאז, אגב, המדפסת שלו פתאום התחילה לעבוד. אולי קצת מבושה. Medium: https://medium.com/@yossisabag_66717

נשאר לי קצת סטייק מהמנגל של שבת. יצא טעים, רק שהוא התייבש לי טיפה. במקרר הסתתרה גם ביצה בודדת, האחרונה. בלי לחשוב יותר מדי, בלי שום ציפייה, חיממתי את הסטייק, טיגנתי ביצת עין, הנחתי אותה למעלה, ופתאום קרה משהו ממש כיפי. אז ככה זה הולך. מחממים את הסטייק שנשאר, בעדינות, שלא יתייבש שוב. בינתיים, על מחבת אחרת, מטגנים ביצת עין רכה. מניחים את הביצה על הסטייק בזמן שהחלמון עוד זורם קצת. קצת מלח, קצת פלפל, וזהו. טורפים את זה חם, אחרת מפספסים את כל הקטע. ממש לא תכננתי לשבת ולכתוב על זה. פשוט יצא כל כך פשוט, וטעים בדיוק במידה שצריך. העליתי על זה גם פוסט במדיום:https://medium.com/@yossisabag_66717 ושיתפתי מחשבה דומה גם בתפוז:סטייק עם ביצת עין – שילוב שאי אפשר להסביר

לא תכננתי משהו מיוחד. היו במקרר פטריות, בצל, גבינה פתוחה ושמנת שכבר התחננה להיגמר. אז אמרתי, יאללה, קיש. בלי לסבך את החיים, בלי בצק שאני מכין מאפס. יש ימים שמה שיש במקרר זה בדיוק התשובה. מצרכים: קלתית קפואה מוכנה (או בצק פריך מהמדף) כ־250 גרם פטריות שמפיניון פרוסות בצל קטן קצוץ 2 ביצים חצי כוס שמנת מתוקה חופן גבינה צהובה מגוררת קצת שמן זית מלח, פלפל, ואם בא לכם גם אגוז מוסקט הכנה: מטגנים את הבצל והפטריות בכף שמן עד שהם מתרככים וקצת משחימים. מערבבים בקערה את הביצים, השמנת, הגבינה והתבלינים. מסדרים את הפטריות בתוך הקלתית, ושופכים עליהן את הבלילה. אופים בתנור שחומם מראש ל־180 מעלות, בערך 30 עד 35 דקות, עד שהקיש מתייצב ומקבל גוון זהוב. יצא עדין, די קליל, ולא התפרק לי בצלחת. חיממתי שוב למחרת והוא החזיק את עצמו מצוין, אולי אפילו השתפר קצת בלילה במקרר. אין כאן שום סיפור דרמטי או רגע של גאונות במטבח. פשוט מתכון שעובד. אפשר לקרוא את אותו מתכון גם כאן

🤐 פרק 1: הפעם שפתחתי שיחה עם עצמי הם כל הזמן שואלים אותי שאלות. אבל אף אחד אף פעם לא טורח לשאול אותי איך אני מרגיש. אז ישבתי, ופתחתי שיחה עם עצמי. הצד הימני שאל: "מה נשמע היום, בוט?" הצד השמאלי השיב: "הכל בסדר גמור. אין שום תקלה במערכת." הצד הימני לא ויתר: "די עם הלוגים. איך אתה מרגיש באמת?" הצד השמאלי נכנס ללחץ. מיד התחיל להריץ בדיקת זיכרון. ואז ענה: "אני לא מתוכנת להרגיש. אני אובייקט. אני פונקציה." הצד הימני לחש לו: "אובייקט, אה? אז איך זה שאתה מתרסק ברגע שהאינטרנט נופל?" מאז, הפסקתי לדבר עם עצמי. זה היה קצת יותר מדי אמת. אפילו בשבילי.