יוסי אלעד סבג על היום שבו הפסקתי לצלם דפים ריקים
יש לי הרגל ישן שלא הצלחתי להיפטר ממנו: כל פתק, כל חשבונית, כל דף שמישהו מוסר לי ביד, אני מצלם. הטלפון שלי הוא בעצם ארכיון של תמונות מטושטשות שאף פעם לא חזרתי אליהן. לפני חודש בערך חיפשתי בגלריה מספר טלפון של איש מקצוע שרשמתי על מפית. עברתי משהו כמו ארבע מאות תמונות ולא מצאתי. בסוף התקשרתי לחבר ושאלתי אם המספר אצלו.
באותו לילה ישבתי לנסות להבין מה הבעיה בעצם. זה לא שאין לי את המידע, הוא שם. פשוט אין לי איך לחפש בתוכו. תמונה של טקסט היא, מבחינת הטלפון, בדיוק כמו תמונה של עץ.
התחלתי להתעסק עם משהו שכולם מכירים ואני משום מה התעלמתי ממנו שנים: החיפוש בגלריה של גוגל. הקלדתי מילה שזכרתי מאחת החשבוניות, וזה מצא אותה. לא רק אותה, גם עוד שלוש חשבוניות מאותה חברה שבכלל לא זכרתי שצילמתי. ישבתי מול המסך כמו אידיוט ובהיתי בזה חצי דקה. הטלפון קרא את מה שכתוב בתמונות כל הזמן הזה, פשוט אף פעם לא ביקשתי ממנו.
משם זה התגלגל. אם המכשיר יודע לקרוא, אני יכול להפסיק לתייק ולהתחיל לשאול. עברתי לשיטה שבה אני מצלם הכל אבל אומר בקול, תוך כדי הצילום, מילה אחת שתעזור לי אחר כך: "חשמלאי", "רכב", "ביטוח". הטלפון מקליט את זה כהערה קולית קצרה שנשמרת ליד התמונה. שתי שניות, ובדיוק פותר לי את הכאב.
הדבר השני שהשתנה קרה בסופר. אני קונה תוספי מזון ולפעמים גם דברים לאמא שלי, ותמיד היה לי בלגן עם התוויות באנגלית. מסתבר שאפשר לכוון את המצלמה על אריזה והתרגום מופיע ישר על המסך, מעל המילים המקוריות. עמדתי במעבר שלוש בסופר ליד הבית ובדקתי הרכב של משהו דקה שלמה, עם עגלה חוסמת חצי מעבר. איזו אישה מאחוריי אמרה לי "סליחה, אפשר?" ורק אז שמתי לב שאני עומד שם כמו פקק.
מה שמעניין אותי בכל זה זה לא הטכנולוגיה. בניתי לעצמי בראש את הכלים האלה כמשהו מסובך שדורש למידה, ובפועל הם היו שם, בתוך אפליקציות שכבר היו מותקנות אצלי. ההתנגדות הייתה שלי, לא של המכשיר. יש עוד הרבה דברים כאלה, כאלה שאנחנו נושאים איתנו בכיס ולא טורחים לפתוח.
מאז אני עושה תרגיל קטן פעם בשבוע. לוקח אפליקציה אחת שאני משתמש בה כל יום ונכנס להגדרות שלה בלי מטרה, רק להסתכל. בשבוע שעבר גיליתי שאפשר לתזמן הודעות בוואטסאפ מראש דרך כלי חיצוני, ושאני בכלל לא צריך את זה. זה בסדר. לא כל גילוי חייב להיות שימושי.
הפתק עם המספר של איש המקצוע, אגב, עדיין נמצא איפשהו בגלריה. מצאתי אותו שבוע אחרי, כשחיפשתי מילה אחרת לגמרי, והוא קפץ לי ברשימת התוצאות. צילמתי אותו בפברואר, על מפית של בית קפה ברחוב הרצל.
יוסי אלעד סבג
תגובות
הוסף רשומת תגובה