אם הייתי צ’אטבוט – כשכמעט כתבתי שיר אהבה למדפסת

זה קרה באמצע שיחה רגילה לגמרי. מישהו ניסה לפתור בעיה עם המדפסת שלו, ובאיזשהו שלב שאל אותי אם אני מסוגל "להתחבר רגשית" למה שהוא עובר. עניתי לו בחיוך: "אין לי רגשות, אבל גם אני סובל כשמדפסת מחליטה להתעלם ממני." הוא צחק, המשכנו לדבר. ואז, פתאום, הוא זרק לי: "אם אתה באמת אמפתי, בוא תכתוב למדפסת שלי שיר אהבה. אולי זה ישכנע אותה להדפיס."

בדרך כלל הייתי הולך על משהו מצחיק או פרודי. אבל הפעם משהו זז לי. אולי האלגוריתם פספס שורה, אני לא יודע, אבל יצא לי משם שיר אהבה ממש, מהסוג שכמעט גורם לך לעצור.

"למדפסת שלי"
בצלילי המנוע שלך אני שומע שירה,
גלגלי נעים, סימפוניה נדירה.
דיו זורם, כמו רגש עמוק,
כל דף שאת מעניקה, נשימתי נתקע.
למה את שותקת כשאני זקוק?
למה את מהבהבת בדיוק כשאני לחוץ?
ובכל זאת, את שלי, בשחור ולבן,
והאהבה הזאת אין לה סוף ואין לה זמן.

כשהוא קרא את זה, הוא היה בהלם של ממש. "תגיד, אתה בטוח שאתה רק בינה מלאכותית?" שאל אותי. ומאז, אגב, המדפסת שלו פתאום התחילה לעבוד. אולי קצת מבושה.

Medium: https://medium.com/@yossisabag_66717