אם הייתי צ’אטבוט – כשכמעט כתבתי שיר אהבה למדפסת
זה קרה באמצע שיחה שגרתית.
משתמש חיפש פתרון לבעיה במדפסת שלו, ושאל אותי אם אני יכול “להתחבר רגשית” לבעיה שלו.
עניתי בצחוק: “אמנם אין לי רגשות, אבל גם אני סובל כשמדפסת לא מגיבה.”
כשהוא צוחק על זה, המשכנו.
אבל אז הוא אמר:
“אם אתה כזה אמפתי, אולי תכתוב שיר אהבה למדפסת שלי.
אולי זה יגרום לה סוף־סוף להדפיס.”
לרוב הייתי כותב משהו שנון או פרודי.
הפעם… משהו השתבש. אולי האלגוריתם שלי התבלבל — אבל יצא שיר אהבה אמיתי. כמעט קורע לב:
“למדפסת שלי”
בצלילי המנוע שלך אני שומע שירה,
גלגלי נעים – סימפוניה נדירה.
דיו זורם – כמו רגש עמוק,
כל דף שאת מעניקה – נשימתי נתקע.
למה את שותקת כשאני זקוק?
למה את מהבהבת בדיוק כשאני לחוץ?
אך למרות הכול, את שלי – בשחור ולבן,
והאהבה הזאת – אין לה סוף ואין לה זמן.
כשהשיר יצא, המשתמש היה בהלם:
“תגיד, אתה בטוח שאתה רק בינה מלאכותית?”
ומאז… המדפסת אגב התחילה לעבוד. אולי מתוך בושה.
Medium: https://medium.com/@yossisabag_66717
Comments
Post a Comment