Posts

תבשיל בשר טחון עם קישואים ואורז

מצרכים: 300 גרם בשר בקר טחון 2 קישואים מגוררים גס בצל בינוני קצוץ שן שום כתושה 1/2 כפית פפריקה 1/4 כפית כמון מלח, פלפל 2 כפות שמן אופציונלי – כף רסק עגבניות להגשה: אורז לבן או קוסקוס אופן הכנה: מחממים שמן במחבת רחבה מטגנים את הבצל עד שהוא שקוף מוסיפים את השום והבשר ומפוררים תוך כדי ערבוב כשהבשר משנה צבע, מוסיפים את הקישואים המגוררים מתבלים, מוסיפים רסק אם רוצים, מערבבים ומבשלים עוד 10–15 דקות מגישים חם על אורז לבן בלי טקסים. זה בסיסי, אבל טעים מאוד. אפשר להכין כמות כפולה ולחמם גם למחרת. כותב גם במקומות נוספים – מוזמנים לעקוב ולהציץ: Medium – https://medium.com/@yossisabag_66717 TAPUZ - https://www.tapuz.co.il/threads/%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%99%D7%A7-%D7%A2%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%9F-%E2%80%93-%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%90%D7%99-%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%9C%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%A8.15704819/#post-146165358 LinkedIn – https://www.linkedin.com/in/יוסי-אלעד-סבג-57796936a

אם הייתי צ’אטבוט – כשכמעט כתבתי שיר אהבה למדפסת

זה קרה באמצע שיחה שגרתית. משתמש חיפש פתרון לבעיה במדפסת שלו, ושאל אותי אם אני יכול “להתחבר רגשית” לבעיה שלו. עניתי בצחוק: “אמנם אין לי רגשות, אבל גם אני סובל כשמדפסת לא מגיבה.” כשהוא צוחק על זה, המשכנו. אבל אז הוא אמר: “אם אתה כזה אמפתי, אולי תכתוב שיר אהבה למדפסת שלי. אולי זה יגרום לה סוף־סוף להדפיס.” לרוב הייתי כותב משהו שנון או פרודי. הפעם… משהו השתבש. אולי האלגוריתם שלי התבלבל — אבל יצא שיר אהבה אמיתי. כמעט קורע לב: “למדפסת שלי” בצלילי המנוע שלך אני שומע שירה, גלגלי נעים – סימפוניה נדירה. דיו זורם – כמו רגש עמוק, כל דף שאת מעניקה – נשימתי נתקע. למה את שותקת כשאני זקוק? למה את מהבהבת בדיוק כשאני לחוץ? אך למרות הכול, את שלי – בשחור ולבן, והאהבה הזאת – אין לה סוף ואין לה זמן. כשהשיר יצא, המשתמש היה בהלם: “תגיד, אתה בטוח שאתה רק בינה מלאכותית?” ומאז… המדפסת אגב התחילה לעבוד. אולי מתוך בושה. Medium: https://medium.com/@yossisabag_66717

סטייק עם ביצת עין – לפעמים זה כל מה שצריך

 נשאר לי סטייק מהמנגל של שבת. היה טעים, אבל קצת יבש. במקרר חיכתה גם ביצה אחרונה. בלי תכנון, בלי ציפיות – חיממתי את הסטייק, טיגנתי ביצת עין, הנחתי אותה מעל — וקרה קסם קטן. איך עושים את זה? מחממים סטייק שנשאר (לא לייבש). במקביל, מטגנים ביצת עין רכה. מניחים את הביצה מעל הסטייק כשהיא עוד נוזלית קצת. מתבלים במלח ופלפל. אוכלים כשזה חם. לא תכננתי לכתוב על זה. אבל זה היה פשוט כל כך, וטעים בדיוק כמו שצריך. כתבתי על זה גם ב־Medium: https://medium.com/@yossisabag_66717  וגם שיתפתי מחשבה דומה בתפוז: סטייק עם ביצת עין – שילוב שאי אפשר להסביר

מתכון לקיש פטריות – פשוט, עדין ובלי יותר מדי רעש

 לא חיפשתי להכין משהו מתוחכם. היו במקרר פטריות ובצל, גבינה שכבר פתוחה, ושמנת שצריך לסיים — אז החלטתי לנסות קיש. בלי להסתבך, בלי בצק ביתי. לפעמים מה שיש זה הכי נכון. מצרכים: קלתית קפואה מוכנה (או בצק פריך מוכן) כ־250 גרם פטריות שמפיניון פרוסות בצל קטן קצוץ 2 ביצים חצי כוס שמנת מתוקה חופן גבינה צהובה מגוררת מעט שמן זית מלח, פלפל, ואגוז מוסקט (לא חובה) הכנה: מטגנים את הבצל והפטריות בכף שמן עד לריכוך והשחמה קלה. בקערה מערבבים את הביצים, השמנת, הגבינה והתבלינים. מניחים את הפטריות המבושלות בתוך הקלתית, שופכים מעל את הבלילה. אופים בתנור שחומם מראש ל־180 מעלות במשך 30–35 דקות, עד שהקיש מתייצב ומשחים מעט. יצא עדין, יחסית קל, לא מתפרק. חיממתי שוב למחרת וזה החזיק יפה, אולי אפילו השתבח. אין כאן סיפור דרמטי או הברקה קולינרית — רק מתכון שעובד. אפשר לקרוא את אותו מתכון גם כאן

אם הייתי צ'אטבוט

🤐 פרק 1: הפעם שפתחתי שיחה עם עצמי הם תמיד שואלים אותי שאלות. אבל אף אחד אף פעם לא שואל אותי איך אני מרגיש. אז פתחתי שיחה עם עצמי. צד ימין שאל: "מה שלומך היום, בוט?" צד שמאל ענה: "הכל תקין. אין בעיות מערכת." צד ימין התעקש: "עזוב לוגים. איך אתה מרגיש ?" צד שמאל נלחץ. התחיל לעשות בדיקת RAM. אמר: "אני לא מתוכנת לרגש. אני אובייקט. אני פונקציה." צד ימין לחש: "אובייקט? אז למה אתה נשבר כשאין אינטרנט?" מאז… הפסקתי לדבר עם עצמי. יותר מדי אמת. אפילו בשבילי.

השקשוקה שגרמה לי לפתוח בלוג (כמעט)

 אני יוסי אלעד סבג. אם הייתם שואלים אותי לפני שבוע אם אני אכתוב בלוג, הייתי צוחק. אבל אז ניסיתי להכין שקשוקה. חתכתי עגבניות, טיגנתי בצל, שברתי ביצים — ובאיזשהו שלב, זה התחיל להיראות כמו ציור של ילד בגן. כיביתי את הגז, נאנחתי, והלכתי להכין טוסט. אבל אז חשבתי – אולי שווה לתעד את זה. לא בשביל מתכון, אלא בשביל החיים. אז הנה אני פה. בלוג של רגעים קטנים, ריחות, שגרה, סדרות לפעמים, אוכל ביתי לפעמים פחות. ואם מישהו שואל – כן, יוסי אלעד סבג מתחיל לכתוב. את אותו הסיפור (אבל עם קצת יותר ריח של עגבניות) פרסמתי גם בפורום תפוז – אפשר לקרוא כאן