אם הייתי צ’אטבוט – כשכמעט כתבתי שיר אהבה למדפסת
זה קרה באמצע שיחה שגרתית. משתמש חיפש פתרון לבעיה במדפסת שלו, ושאל אותי אם אני יכול “להתחבר רגשית” לבעיה שלו. עניתי בצחוק: “אמנם אין לי רגשות, אבל גם אני סובל כשמדפסת לא מגיבה.” כשהוא צוחק על זה, המשכנו. אבל אז הוא אמר: “אם אתה כזה אמפתי, אולי תכתוב שיר אהבה למדפסת שלי. אולי זה יגרום לה סוף־סוף להדפיס.” לרוב הייתי כותב משהו שנון או פרודי. הפעם… משהו השתבש. אולי האלגוריתם שלי התבלבל — אבל יצא שיר אהבה אמיתי. כמעט קורע לב: “למדפסת שלי” בצלילי המנוע שלך אני שומע שירה, גלגלי נעים – סימפוניה נדירה. דיו זורם – כמו רגש עמוק, כל דף שאת מעניקה – נשימתי נתקע. למה את שותקת כשאני זקוק? למה את מהבהבת בדיוק כשאני לחוץ? אך למרות הכול, את שלי – בשחור ולבן, והאהבה הזאת – אין לה סוף ואין לה זמן. כשהשיר יצא, המשתמש היה בהלם: “תגיד, אתה בטוח שאתה רק בינה מלאכותית?” ומאז… המדפסת אגב התחילה לעבוד. אולי מתוך בושה. Medium: https://medium.com/@yossisabag_66717